הקולנוע הישראלי - הסיפור שלנו >

​

הקולנוע מלווה את הציונות ממש מראשיתה.

מבחינת ההיסטוריה האנושית ארוכת השנים השניים הללו הם תאומים. נולדו באותה הדקה ממש: 
בשנת 1897  - בעיר בזל שבשוויץ מתכנס הקונגרס הציוני העולמי הראשון, בהנהגתו של בנימין זאב הרצל.
באותה שנה ממש בעברו השני של הגבול – בצרפת – מקרינים האחים לומייר סרט על נופי ארץ ישראל שצילמו בביקורם בארץ שנה קודם לכן. 
 

שני אלו – הציונות והקולנוע דומה שהולמים זה את זו כמו כפפה ליד:
שניהם יוצרים משהו חדש יש מאין. שניהם בוראים מציאות. 
הקולנוע הוא פנטזייה. מציאות מדומה, סוחפת, מסחררת. אלטרנטיבה לחיים החיצוניים.
הציונות היא רעיון על גבול הפנטסטי. גם היא שואפת לברוא עולם חדש ובתוכו אדם יהודי חדש. אלטרנטיבה לחיי הגולה.
וכששני אלו (הציונות והקולנוע) אחוזים יד ביד מגיעים לארץ ישראל בתחילת המאה העשרים, מלווים בקבוצות צעירים משולהבי חזון ופאתוס - נולד סיפור אהבה.
 

ההרצאה סוקרת את התפתחות הקולנוע הישראלי כמו גם את דמות החברה הישראלית שניצבה אל מול מראת הקולנוע. 
מתוך הסרטים, מתוך הזיכרונות המשותפים לכולנו שנלכדו לעד באורו הקסום של הקולנוע, מתוך הסיפור שכתבנו בעצמנו, על עצמנו, ובשביל עצמנו, מתוך מה שסופר לנו בקולנוע ולפעמים דווקא מתוך מה שלא סופר, נתחקה אחרי מי שהיינו, ומי שאנחנו שבעים שנה אחרי..