השואה בקולנוע >

 

ההרצאה עוסקת בתפר שבין אמנות להיסטוריה: הדרך שבה היסטוריה הופכת לאמנות, ובאופן שבו האמנות מייצרת היסטוריה כל פעם מחדש.
ההרצאה סוקרת את התפתחות ייצוג השואה בקולנוע העלילתי, למן ההתחלה ועד היום, במטרה לעמוד על השינויים שחלו בו לאורך השנים. 

הפעילות משובצת לכל אורכה בקטעי סרטים עלילתיים, וככזאת הינה ייחודית ומרתקת.
 

מתוך צפייה מושכלת בדוגמאות המהוות אבני דרך קולנועיות ניווכח כיצד לובש הסיפור ההיסטורי בכל תקופה צורה אחרת, כתלות באידיאולוגיות מתחלפות ורוחות חברתיות.
 

התבוננות באופן העכשווי שבו מוצגת השואה בקולנוע בשנות האלפיים תוביל אותנו לשאלה המרכזית – האם האופן שבו מסופרת כיום השואה בסרטי הקולנוע, מהווה סכנה להבניית הזיכרון ההיסטורי? 
האם הכיוון הפוסטמודרני שהסרטים העכשוויים נוקטים בו – היינו עיוות העובדות ההיסטוריות – הינו סכנה לעיוות זיכרון השואה בכללותו? 
 

המסקנה שאני חותרת אליה במהלך הצגת הדברים היא – שידע זה כוח. 
כשהבסיס העובדתי ברור וידוע, הרשות האמנותית נתונה.
כשאנחנו יודעים, כשאנחנו מודעים, כשאנחנו מכירים את ההיסטוריה, מזהים את הציטוטים, לא רק שאין סכנה, אלא שמתעצמת החוויה. גדלה ההנאה.